<h1>העיטור אות פ' פותיקי</h1>
<h2>דף מא.</h2>
הראשון. פותיקי וסתם פותיקי היא משכונא עד שיפרש לא יהא לך פרעון אלא מזו ולשון פותיקי פה תהא קאי. גרסינן בפרק השולח גט תנו רבנן העושה שדהו אפותיקי לאחר ושטפה נהר גובה משאר נכסים ואם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים ופירש רבינו אלפס אפילו מבני חרי אינו גובה אבל בסתם מבני חרי גבי ממשעבדי לא גבי דאמרי ליה לקוחות זיל בתר שעבודך. תניא אידך העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה ומכרה גובה משאר נכסים רבן שמעון בן גמליאל אומר בעל חוב גובה משאר נכסים כתובת אשה אינה גובה משאר נכסים אלא רצתה מאפותיקי גובה משאר נכסים גובה. והכי איתא בתוספתא דכתובות (פי"א) רבן שמעון בן גמליאל אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשה ומכרה ידה על העליונה. ירושלמי בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות פ"ז ה"א) רבי יוחנן אמר מכרן אינן מכורין רבי אלעזר אמר אוכלין תרומה מכוחו ואת אמרת הכין וכו' מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה אין תימא בשמכרן לעולם מכרן לשעה דברי הכל מכורין אין תימא בשמכרן לשעה אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין נשמעינה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו רבן שמעון בן גמליאל אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלתה על דעתו שתהא אשה מחזרת על בתי דינין אמרו אתיא דרבי אלעזר כרבנן ודרבי יוחנן כרבן שמעון בן גמליאל הוי כשמכרן לשעה אנן קיימין אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין כלומר מדקאמר הלוקח יחוש לעצמו ש"מ שמכרן לשעה עד זמן אפותיקי ולפיכך צריך חשש ללוקח לסלק הפירות קודם שיבא בעל חוב לאותו זמן ויטרוף. ורבינו אפרים פירש והלוקח יחוש לעצמו יפייס לבעל חוב שיתבע חובו כל זמן שיש ללוה נכסים בני חורין שמא ימכור כל נכסיו ובעל חוב גובה שדהו שעשה לו אפותיקי ויפסיד הלוקח קרקעו. וקיימא לן כרבי יוחנן דקאי כרבן שמעון בן גמליאל.
והני מילי באפותיקי סתם וגבי בעל חוב מכורין לשעה וגבי כתובת אשה אינן מכורין לשעה דידה על העליונה. אבל במפורש, גוף הקרקע למלוה ואין יכול לסלקו ממנו ואפילו אשה אינה גובה אלא ממנו. כדגרסינן בירושלמי בפרק השביעית משמטת (ה"א) המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצתה לגבות ממנו ומשאר נכסים גובה. אמר רבי אילא הורי רבי אלעזר כהן תניא כו'. מתניתין בשאמר לה יהא לך פרעון מזו אבל אם אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינה גובה אלא ממנו. המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה רבי אחא אמר מכורה לשעה רבי יוסי אמר אינה מכורה לשעה חייליה דרבי יוסי מן הדא שור מצוי להבריח שדה אינה מצוייה להבריח הגע עצמך שהיתה מכורה לבעלי זרועות אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה עשויין הן בעלי זרועות ליפול. תני הכותב שדהו אפותיקי לכתובת אשתו ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו. מתניתא בשאמר לו יהא לך פרעון מזו מה פליגין בשאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו.
כתב משכונה בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי וקבלית מניה כך וכך דינרין מכך וכך באוקיא ומשכנית ליה ארעא פלן ואילין מצרנהא בצפון מצר פלני ובדרומא מצר פלני ומדינחא ומערבא מצר פלן ופלן בכל מאי דאיכא בגו מצרניא אילין מתהום ארעא עד רום רקיעא עם כל עמלא ושבחא דאית בה משכנית ליה לפלני בהלין זוזי ואי לא פרענא ליה לזמן פלני יהא ליה רשותא למעבד בהאי משכנתא ולאחזוקי לנפשיה ולמיכל פירי דיליה בנכיתא כך וכך בשתא ומהשתא סלקית נפשאי אנא וכל דאתי מחמתי ממשכנתא דא ולא שיירית קדמאי כלום לא לי ולא לירתאי בתראי עד דליתפרע מהלין זוזי הוא ומאן דאתי מחמתיה מנאי וממאן דאתי מחמתי וכל אימת דנפיק האי שטרא מתותי ידיה ודאתי מחמתיה בדלא קריע ודלא כתיב אגביה דפריעא הוא ליתהימן עלאי ועל ירתאי בתראי הוא וכל מאן דאתי מחמתיה כתרין סהדי בלא חרם ובלא שבועה וגלגול שבועה ולאו כל כמינן למימר שטרא פריעא הוא ואנן סהדי אתרינן ביה בפלני ואמרנא ליה כי פרעת ליה לפלני פרעיה באפי סהדי ושקליה לשטרא מיניה דאי לא כל אימת דאמר לא פרעת לי מהימן וכל מאן דאתי ויקום וישתעי ויערער על משכנתא דא לא יהא בהון מששא ועלאי ועל ירתאי בתראי לסלוקי מניה ומכל מאן דאתי מחמתיה כל עסקא וטענתא דנפיק עליה ולאוקומה בידיה ודאתי מחמתיה בלא שום פסידא וכל שטרי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון בטול עולמים דלא למילף מנהון לעלם וכל מודעי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון בטול עולמים ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי משכנתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וטופסא דשטרי מפלני בר פלני לפלני בר פלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל. ובאפותיקי מפורש וקבלית מניה כך וכך זוזי ושויתי ליה ארעא פלנית במצרנהא אפותיקי למגבא מניה הלין זוזי דאוזיפית מיניה דאי לא פרענא ליה עד יום פלן מהשתא יהא ארעא דא ברשותיה לזבונה ולאפרועי מינה הלין זוזי ויהא ליה רשותא לזבונה ולאפרועי מינה בלא שומא ובלא אכרזתא ולאשחודי שחדא עד משלם חובא וכל פסידא ושחדא עלאי לשלומי כי היכי דלא לפסד פלני מידי וכל היכא דמפיק וכו'.
ואיתשיל רבינו אלפס (עי' ת' הרי"ף סי' ר"ד) אברייתא (גיטין מ"א.) ואירושלמי (יבמות פ"ז ה"א) אי באפותיקי גמור או לא. והשיב דברייתא וירושלמי באפותיקי סתם דאי באפותיקי גמור בלא יהא לך פרעון אלא מזו לא אמרינן ביה גובה משאר נכסים אלא בסתם הוא ואפילו הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל לא מצי למימר לאשה הנחתי לך מקום לגבות ממנו וירושלמי נמי באפותיקי סתם הוא ואם מכרן מכורין עד זמן הבעל חוב והלוקח יחוש לעצמו שלא יקנה אותה אלא אם כן יודע שיש לוה נכסים שיפרע למלוה ורבן שמעון בן גמליאל אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה ואפילו מת בעלה של אשה והיה לה קרקע אפותיקי סתם בכתובתה אינה חוזרת על לוקח אחרון שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין והכי מסתברא. אבל באפותיקי גמור אפילו בעל חוב אינו גובה אלא ממנה ואינה מכורה לשעה והכי גרסינן בירושלמי (ע"ע ירושלמי שביעית פ"י ה"א). והלכך איכא למגמר מהא גמרא דבני מערבא דאותן שלש שדות הכתובין בכתובתה (עי' ב"ב נ'.) שהן עליו צאן ברזל הרי הן כאפותיקי גמור לא יהא לך פרעון אלא מזו ואפילו לשעה אינן מכורין וכל שכן שדה נדוניא עצמה שאם מכרו הבעל שאינו מכור אבל כתובה שאין בה אלא אחריות הרי הוא כאפותיקי סתם.
